במהלך שנות עבודתי הרבות והברוכות עם יקיר זכיתי לשמוע חידושים רבים בפיזיקה, ולכמה מהם זכיתי בשנים האחרונות להיות גם שותף. והנה נתקלתי בניסוי-מחשבה עם תוצאה מהפכנית, אותו הגה לפני שנים רבות ולא זכה לתשומת-הלב הראויה. התחלנו לדון בו מחדש וחשבנו על דרכים שונות לשכלל ולפשט אותו, והרי התוצאה לפניכם.
הנה ארבעת האדנים הפיזיקליים עליהם נשענת העבודה.
א. תורת היחסות הפרטית והכללית הראו כי הזמן אינו מוחלט, וזרימתו נעשית איטית יותר בגופים נעים על פי מהירותם, וכן בשדה כבידה על פי עוצמתו. בפשטות, שעונכם ינוע לאט יותר אם תיסעו בחללית שמהירותה קרובה למהירות האור, או תהיו בשדה כבידה חזק כמו בקרבת חור שחור.
ב. תורת הקוונטים הראתה שגם שעון, כלומר כל דבר המשתנה עם הזמן, יכול להיות בסופרפוזיציה. כשם שחלקיק יכול להיות בכמה מקומות בו-זמנית, כל עוד לא מדדנו אותו, כך יכול שעון הנמצא בשני מקומות, או נע בשתי מהירויות, "לחיות" בו-זמנית שני פרקי זמן שונים. וכך יכול גם זמן הפליטה והקליטה של חלקיק להיות מרוח על פני רגעים שונים עד שתיעשה מדידה מדויקת של רגע זה.
ג. שיטת הפורמליזם הדו-וקטורי של אהרונוב הראתה כי בזמן הנמשך בין שתי מדידות הנעשות על אותו חלקיק, יכול החלקיק להיות במצבים מוזרים מאוד, אפילו יותר מהמוזרויות הקוונטיות הידועות. הרחבתי על כך במקומות אחרים.
ד. הסופראוסצילציה היא תוצא מתמטי ידוע מתורת הגלים. תהא למשל בחלל אחד קבוצת גלי אור בעלי אנרגיה נמוכה, לאמור, לכולם אורכי-גל גדולים בתחום האינפרא-אדום. התגובה בין גלים אלה היא תופעה ידועה מתורת הגלים – ההתאבכות. והנה הפתעה: ניתן לחשב ולהראות כי במקומות מעטים, שבהם הגלים כמעט מבטלים זה את זה, ולפרק-זמן קצר מאוד, יכול להיוולד מהתאבכות-גלים זו דווקא גל אנרגטי עם אורך-גל קצר, כמו אולטרא-סגול. עד כאן זה נשמע עדיין סביר. אבל עכשיו נדמיין לא קבוצת גלי אור אלא פוטון בודד, הנמצא בסופרפוזיציה של שני אורכי גל, שניהם ארוכים בתחום האינפרא-אדום. אהרונוב וחב' הוכיחו כי גם כאן – הפלא ופלא – כשנעשית מדידה על מיקום הפוטון היחיד הזה במקום שבו הסיכוי למצוא אותו נמוך, ונמצא אותו שם, הוא יתנהג לא כאחד מאורכי הגל הארוכים המקוריים, אלא כגל הרחק מחוץ לתחום זה – כמו הגל הקצר ועתיר-האנרגיה של האולטרא-סגול! מכשיר עדין שיחוש בו שם יגיב כאילו פגש אור אולטרא-סגול, אף שמדידה ישירה של אורך הגל הייתה מוצאת תמיד אחד משני האורכים הארוכים.
אם כן, ארבעה תוצאים פיזיקליים מיוחדים, שניים כבר ידועים מתורות היחסות והקוונטים ושניים פותחו ע"י אהרונוב בשיטת הפורמליזם הדו-וקטורי. את כל אלה חיבר יקיר לאפקט אחד שבו הזמן זורם אחורנית. לא מדובר בניסוי אפשרי בטכנולוגיה של ימינו אבל העובדה שעל הנייר הוא עובד היא רבת חשיבות.
יהא כדור חלול בעל מאסה גדולה מאוד. מחוץ לכדור יהיה כוח כבידה כמו בכדור מלא, על-פי המאסה של הכדור. אבל מה קורה בתוכו? כבר ניוטון הראה בהוכחה מתמטית פשוטה (The shell theorem) כי אם הכדור החלול הזה הוא בעל סימטריה כדורית מושלמת, אזי כוחות הכבידה של כל חלקיו יבטלו אלה את אלה בכל נקודה בחללו הפנימי. צופה ירחף בתוכו ללא משקל ממש כמו בחלל החיצון, למרות המאסה העצומה המקיפה אותו.
בא איינשטיין וסייג: אמנם הכבידה בחלל זה היא אפסית, אבל הפוטנציאל הכבידתי אינו אפס. מהו פוטנציאל כבידתי? נזכיר כי בתורת היחסות שדה כבידה הוא עיקום של המרחב-זמן. במקום שאין שדה כבידה, המרחב-זמן הוא שטוח. דמיינו אם כן משטח ישר, ובאמצעו בור. קירות הבור הם משופעים ויורדים עד למרכזו. שיפוע זה הוא שדה הכבידה, והנפילה היא בכיוון השיפוע. עכשיו תארו לעצמכם בור חלק ללא שיפוע: קירותיו אנכיים לחלוטין, ואילו קרקעיתו שטוחה. אם תהיו במרכז בור כזה לא תיפלו לשום מקום. זה מצב המרחב-זמן בתוך הכדור החלול: לא תחושו כבידה ולא תיפלו לשום מקום, אבל תהיו במרחב-זמן "שקוע" לעומת זה שבחוץ, ולכן יאט הזמן עבורכם.
עכשיו אמר אהרונוב: בואו נעשה את הכדור החלול הזה קוונטי, כך שיהיה בסופרפוזיציה של רדיוסים. גם גדול וגם קטן. הפוטנציאל הכבידתי בתוך הכדור יהיה אם כן גם הוא בסופרפוזיציה, גדול וקטן, וכך גם הזמן של שעון המרחף בחלל זה יהיה בסופרפוזיציה של "איטי" ו"עוד יותר איטי." על מצב קוונטי זה ניתן להפעיל את הסופראוסצילציה: אם נעשה על הכדור מדידה שאינה מדידת רדיוס אלא גודל משלים אחר, אזי במקרים הנדירים שבהם מדידה זו נותנת תוצאה מסוימת, יתנהג השעון שבתוך הכדור לא כאילו ישב באחד משני הבורות שהיו בסופרפוזיציה המקורית, אלא כאילו ישב בבור עמוק בהרבה מכל בור שכדור אמיתי יכול ליצור. במקרה הנדיר הזה, קצב הזמן יירד לא רק עד אפס אלא אל מתחת לו, לאמור, זמן שלילי!
לכן, אם נשים שעון בתוך כדור זה, ונוציא אותו בתום הניסוי, באחד המקרים הנדירים שבהם מדידת הסופראוסצילציה הצליחה, נמצא אותו מורה שעה מוקדמת מזו שהורה כשהכנסנו אותו לתוך הכדור! הזמן לא רק נעצר בתוכו: הוא זרם לאחור, לאורך כל שהותו שם.
הרעיון הזה פורסם בכמה גרסאות בשנות התשעים ע"י אהרונוב ותלמידיו ויידמן, פופסקו ואננדן ז"ל תחת השם הלא-מוצלח לדעתי "מכונת הזזה קוונטית בזמן". המאמר עצמו מומש בניסוי כבר ב-1993 והוליד תחום מחקר שלם של סופראוסצילציות, אך הגרסה הכבידתית שלו עוררה תשומת לב מועטה. קל להבין למה. סופרפוזיציה היא מצב קוונטי. קל להכניס למצב כזה חלקיק, אטום או אפילו מולקולה, אבל ככל שמדובר בגוף גדול יותר, אנו מתקרבים לפרדוקס "החתול של שרדינגר" והמצב נעשה יותר ויותר קשה (יש שיאמרו בלתי-אפשרי) להכנה. איך אם כן ניתן להכניס לסופרפוזיציה כדור חלול ענק עם שדה כבידה? ועוד לסופרפוזיציה של רדיוס, כלומר שיהיה גם גדול וגם קטן ודחוס סביב אותה נקודת מרכז? ואיך נכניס לסופרפוזיציה גם את השעון שימדוד את הזמן בתוך אותו חלל? תרגיל מעניין אבל דמיוני לחלוטין.

לא מכבר נתקלתי באותו מאמר ישן וחזרתי אל יקיר. נראה לך שאפשר לפשט את הניסוי? בוא נחשוב אמר יקיר והצית סיגר.
סופרפוזיציה, אמרנו, היא מצב קוונטי שקל ליצור בחלקיקים ובאטומים. מה אם השעון שלנו יהיה אטום מעוּרָר? מתישהו הוא יפלוט פוטון. תורת הקוונטים נותנת הסתברות, "מחצית חיים," כלומר פרק-הזמן שבו הסיכוי לפליטה מגיע לחצי (כאן חוזרת אי-הוודאות בזמן שהזכרנו תחילה). מה אם ניקח את השעון הפיצפון הזה, נפצל אותו בסופרפוזיציה ונשלח אותו בו-זמנית להיות בתוך שני כדורים חלולים בעלי אותה מאסה, אחד בעל רדיוס גדול והשני בעל רדיוס קטן?
השתחררנו, אם כן, מהצורך לשים בסופרפוזיציה את הכדור הענק. נכניס את האטום שלנו אל שני הכדורים ואחר-כך נאחד אותו שוב לאטום אחד. המדידה שלו תהיה שקולה למדידת אטום שהיה בתוך כדור חלול בסופרפוזיציה. האם עכשיו ניתן יהיה לעשות את מדידת הסופראוסצילציה? רגע, לא... אם האטום הזה אכן יפלוט פוטון אל החלל של אחד משני הכדורים, ואחר-כך נוציא אותו ונאחד אותו מחדש, הוא השאיר אחריו עקבות: הפוטון שנפלט יוכל לספר לנו באיזה כדור באמת היה האטום, והסופרפוזיציה תיהרס.
בחריקת-שיניים ניצור אם כן קופסה קטנה ככל האפשר שבה יהיה האטום המעוּרָר הזה, כך שאם יפלוט פוטון, הוא יישאר אתו. גלשנו שוב אל מה שכיום אינו אפשרי עדיין מבחינה טכנולוגית, אבל זו כבר התקרבות גדולה למימוש הניסוי. בואו נמשיך.
קופסה מיקרוסקופית ובה אטום מעוּרָר פוצלה לשניים, שהתה פרק-זמן מסוים בתוך שני כדורים חלולים עם אותה מאסה אדירה המסוגלת ליצור שדה כבידה ניכר מסביבה ופוטנציאל כבידתי חזק בתוכה. אחר-כך הוצאה הקופסה המפוצלת משני הכדורים ואוחדה שנית לקופסה אחת. כאן – ונדלג על הפרטים הטכניים – תבוצע על הקופסה מדידה המאפשרת סופראוסצילציה. להזכירכם: זו המדידה המאפשרת לגל בסופרפוזיציה של אנרגיות נמוכות של אינפרא-אדום להתנהג פתאום כבעל אנרגיה אדירה של אולטרא-סגול.
גם כאן, במספר קטן מאוד מתוך המקרים, יכולה הסופראוסצילציה ליצור מצב שבו התנהגה הקופסה כאילו הייתה בתוך כדור שהפוטנציאל הכבידתי שלו עמוק כל כך, שהזמן זרם בו אחורנית. אם הזמן חזר כך בדיוק לרגע שבו הכנסנו את האטום, נמצא אותו מעוּרָר כמו במצב שבו הכנסנו אותו.

רגע, יאמרו אנשים, מי אמר שהזמן זרם אחורנית? אולי היה כאן רק מקרה נדיר שבו האטום פשוט לא פלט את הפוטון שלו? לכל היותר תוכלו לטעון שנוצרה האטת-זמן עד אפס, אבל לא בכיוון שלילי.
תשובתנו הייתה כפולה – ועכשיו יוצא האפקט מחוזק ומפליא הרבה יותר.
א. נכניס את האטום לקופסה ונמתין פרק-זמן קצר. בהסתברות גבוהה, הפוטון טרם נפלט, אבל ה"שעון" החל לתקתק, וכיוון הזמן כבר נוצר: ההסתברות לפליטת הפוטון הולכת וגדלה עם הזמן. עכשיו נתחיל את הניסוי. בסיומו, במקרים הנדירים שבהם הזמן זרם לאחור, הסיכוי למצוא את האטום מעורר יהיה גדול מזה שהיה כשהתחלנו: גם אם כבר פלט את הפוטון שלו, הפוטון חזר ונבלע. זאת שום זרימת זמן קדימה, איטית ככל שתהיה, אינה יכולה לעשות.
ב. נכניס לא אטום מעורר אחד אלא עשרה ואפילו עשרות. כל עוד מספר האטומים אינו גדול מכדי שיוכלו יחד "לקרוא" באיזה כדור הייתה הקופסה (מעבר לגבול זה, בסביבות מאה אטומים, האפקט נעלם בבת אחת), הצלחת הניסוי אינה תלויה במספר האטומים!
עכשיו, לפחות על הנייר, מתקבלת התוצאה המפליאה. אם מדידת הקופסה טרם פתיחתה נותנת את התוצאה הנדירה, תוכלו להיות בטוחים שאם תפתחו אותה תראו שכל האטומים בתוכה מעוררים, אף שחלקם כבר פלטו את הפוטונים שלהם לפני שהניסוי התחיל, ובזמן זה היו אמורים לפלוט עוד.
אה, כן, שכחנו עוד דבר. אותה סופראוסצילציה יכולה להתרחש בשני הכיוונים, כלומר, ההתנהגות שהיא יוצרת יכולה לחרוג הרחק אל שני צדי הסופרפוזיציה הראשונית. אם נחזור לפוטון האינפרא-אדום של אהרונוב וחב', הוא יכול להתנהג פתאום כבעל אורך-גל קצר, כלומר תוספת אנרגיה, כמו פוטון אולטרא-סגול, אבל במקרים נדירים אחרים הוא יכול גם יכול להתנהג כבעל אנרגיה נמוכה ואורך-גל גדול בהרבה, כמו גל רדיו.
ובמקרה שלנו: במקום האטת זמן יחסותית נקבל... האצה! ניקח אטום מעוּרָר עם מחצית-חיים ארוכה – בעצם, ניקח אטום רדיואקטיבי האמור להתפרק כעבור כמה חודשים – ובמקרה זה נמצא בקופסה יותר אטומים מתפרקים משהיו מתפרקים אילו הקופסה הייתה הרחק מכל מסה, היכן שהזמן זורם הכי מהר שתורת היחסות מתירה. העודף קטן, כי הניסוי חייב להיות קצר בהרבה ממחצית החיים, אבל עצם קיומו אסור בתורת היחסות!
והפישוט נמשך, וזה דמה להסרת פיגומים מבניין, המגלים משהו אלגנטי אפילו יותר. אין הכרח בכדור חלול, אפשר לקבל את הסופראוסצילציה משני גבהים בשדה כבידה רגיל. ואם כבר שדה כבידה, די בדסקה גדולה מסתובבת במהירות, שהכוח הצנטריפוגלי בכל נקודה עליה שקול לכוח הכבידה, כדי לבחור שתי נקודות כאלה, יותר קרובות ויחד עם זה עם הפרשי כבידה יותר גדולים. ולבסוף: אפשר לבחור גם שתי האטות זמן פשוטות יותר מהיחסות הפרטית, כלומר לשלוח את הקופסית בשני מסלולים עם מהירויות שונות!

ושאלה שבוודאי עולה בדעתכם: האם אפשר לשלוח כך הודעה אל העבר, או להפר את החוק השני של התרמודינמיקה, הקובע שאי-הסדר הולך וגדל? לא. בממוצע על פני כל הניסויים לא השתנה דבר: בדיוק מספר האטומים הצפוי התפרק, ובדיוק כמות האנרגיה הצפויה נבלעה בקירות הקופסה. ההיפוך ידוע רק בדיעבד, אחרי מדידת הסופראוסצילציה, ולכן אין בו כדי לדעת את העתיד או להשפיע עליו. והחוק השני נשמר גם בתוך הקופסה: אי-הסדר בה גדל, כמו תמיד, לאורך הזמן של השעון שבתוכה. אלא שזמן זה רץ אחורנית ביחס לזמן שבחוץ.
שני האפקטים האלה, זרימת-זמן שלילית וזרימת-זמן מואצת, אינם קיימים בתורת היחסות הפרטית והכללית בתחום הקלאסי. רק השילוב של תורת היחסות עם תורת הקוונטים, בתוספת ההיבטים החדשים שהוסיפה לה שיטת הפורמליזם הדו-וקטורי של אהרונוב, מותח את הפיזיקה של יסודות המציאות הרבה אל מעבר לתחום הידוע כיום.
זוהי עבודה חדשה. גרסה ראשונה שלה הוצגה בסוף ספטמבר 2026 בכינוס באוניברסיטת צ'אפמן ומאמר יישלח בקרוב לפרסום. קישורים יובאו בהמשך.
