מוסטפא בני,
אינך בני האמיתי. אתה פלסטיני ואני יהודי. אבל אין לי דבר עם מי שרצחו את הוריך ושני אחֶיך ואחר-כך היכו אותך ואת אחיך הנותר, ולא יקבלו עונש. רצח משפחתך מבשר תקופה חדשה באזור המקולל הזה, תקופה שבה הותר דמכם הפלסטינים מנער ועד זקן, באין חוק ואין דין בשטחים, ונחלי דם עוד יישפכו משני הצדדים.
קראתי עכשיו פוסט של חלאת-אדם בשם עמיחי אתאלי ובו הצדקה לרצח הוריך ואחֶיך וגם לרצח שלך בהמשך השורה. אלה המדברים את שפתי, האמונים על אותם ספרי-קודש בחינוך הממלכתי-דתי בו חונכתי, המזמרים את אותם מזמורים לשבת עליהם גדלתי, אמורים להיות העם שלי. לא! בני זונות ארורים הם ושכמותם. אליך, מוסטפא, ארגיש לעולם קרוב יותר, בדם וברוח.
אינך בני האמיתי, מוסטפא, ואתה בוודאי שונא אותי, ואולי תומך במי שטבח בנו באוקטובר לפני שנתיים. ועדיין חייך וחיי אחיך יקרים לי יותר מחיי כל המתנחלים ומחיי כל חברי ממשלת ישראל. כן, מוסטפא, יהיו כולם כפרת ציפורנך הקטנה.
אינך בני האמיתי כי אתה בן לעם מקולל ושנוא. גם אחיך הערבים והמוסלמים בגדו בך. המצרים, הירדנים, הקטארים, אפילו האיראנים כבר לא ירימו קול למענך. העולם עסוק בהרג ורצח בקני-מידה הרבה יותר גדולים. אתה ואני, מוסטפא, כבר איננו יותר מסתם חרקים הנמחצים תחת כלי-המשחית של אלה שאפילו חיי אזרחיהם לא נחשבים בעיניהם.
מה יש לי לומר לך, מוסטפא בני, ביום המקולל הזה? מההיסטוריה שלנו אני מכיר לקח אחד: בעולמנו שורד רק מי שיודע להגן על עצמו. כך כתב אבא קובנר ב-1 בינואר 1942 בגטו וילנא:
נוער עברי, אל תאמינו למוליכי השולל. משמונים אלף היהודים בירושלים דליטא שרדו רק עשרים אלף. לנגד עינינו גזלו את הורינו אחינו ואחיותינו. איה מאות הגברים שגורשו על ידי "החוטפים"? איהם הילדים, הנשים הערומות, שהוצאו בליל הפרובוקציה? לאן הובלו היהודים ביום כיפור? ואיהם אחינו מהגיטו השני?
מי שהוצא משער הגיטו – לא חזר עוד. כל דרכי הגסטאפו מובילות לפונאר. ופונאר זה מוות!
הפרו את האשליה, המיואשים: ילדיכם, בעליכם, נשיכם – אינם עוד! את כולם רצחו שם. היטלר חושב להשמיד את כל יהודי אירופה. יהודי ליטא נעמדו בתור הראשונים.
אל נלך כצאן לטבח!
אמנם חלשים ואין-אונים אנחנו, אך התשובה היחידה לשוחט – התגוננות! אחים, טוב ליפול כלוחמים בני-חורין מלחיות בחסד מרצחים.
נתגונן, נתגונן עד נשימתנו האחרונה.
התגוננו גם אתם, מוסטפא. קומו על נפשכם ועל נפשנו.
