הייתי נער כשהתדפקתי פעם באמתלה קלושה על דלת הבית היפהפה ברחוב הפלמ"ח שהשקיף מתוך גינה מלבלבת על כל בתי השכונה. הזוג שקידם אותי, עזרא ותמר תיבדל"א, היה יפה כמו הבית וגם כל מה שסביבם: הספרייה, שממנה שאלתי ספרים אינספור, חפצי האמנות, החתולים, המוזיקה והצמחייה. זכיתי להכיר גם סבא ושתי סבתות, יקים טיפוסיים עם היופי החמור של התרבות הגרמנית, וכמובן את הילדים. אני זוכר שנים אחר כך איך, בקנאה והשתאות, הייתי מתחקה אחר מסלול הגנים של היופי בנכדים ובנינים עד מעלה השושלת.
אהבה גדולה הייתה שם, שהחלה בשנות החמישים של המאה הקודמת. סטודנט ממשפחה יקית מחיפה, עזרא יוֹלֵס, בא ללמוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. באופן טבעי חיפשו לו הוריו מקום מגורים במשפחה יקית במושבה הקטנה, ומצאו את משפחת הילר. שלוש בנות היו במשפחה. האבא אהב בשר, הבנות לא, ואת המרק שעשה מהארנבות שגידל בחצר נהגו לקבור בהפגנתיות בגינה. עזרא התאהב באמצעית.
הלהט לא נס ליחו עם השנים, כפי שראיתי אינספור פעמים בסלון ההוא, ואפילו התחדש באמירות קנטור מצד האישה עם צחוק הפעמונים אל הגבר הביישן ורך הדיבור. זה כלל פעם שבה התוודה בהסמקה שאינו תמיד שומר מחוץ לבית על נדר הצמחונות שנדרו בצעירותם, ותמר פערה פיה כאילו גילתה באותו רגע פרשת אהבים נסתרת. הם טיילו יחד, שרו יחד וקראו יחד, יחד גידלו את, ילדיהם ויחד ביקרו פעם בביתי, ראשונה ולצערי אחרונה של עזרא.
הוא היה פיזיולוג שחקר את גידול הצאן, כולל הבשר שממנו התנזר. לצד אלה היה איש-ספר אוהב עברית, ואני זוכר עד היום היטב את שגיאות הלשון שתיקן בסבלנות בכתב-היד של ספרי הראשון, הכל ברוך ובנועם של מורה מלידה. האוניברסיטה, בייחוד באותם ימים בה היה רוב הסגל מורכב מגברים, היא מקום תחרותי ויצרי. גם כשקודם לדרגת פרופסור לא חש בנוח בסביבה האקדמית. לכן בחר בפרישה מוקדמת ונעשה מנהל סניף החברה להגנת הטבע ברחובות ומורה לשיטת אלכסנדר. הפרישה עשתה רק טוב לזוג ולכל באי-ביתם.
המוות בא עליו בחטף, למזלו ולצער כולנו. לצד כל המתנות שהעניק לו הגורל ביד רחבה, קימץ יד בנוגע לבריאותו. לא מכבר התקשרה תמר, כבר באמצע שנות התשעים, עם הצחוק המצלצל, ונזפה בי על שלא הייתי בקשר כמה שנים. אכן אדם לא יודע להעריך את המתנות שקיבל, והזוג הנדיב והמלומד הזה היה במשך כמה עשורים אחת המתנות הגדולות של חיי.
להתראות בקרוב תמר ונשיקות לשבט אֵיָל לדורותיו.
