ג'ודי היקרה רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת על אבא, פרופ' קרל יעקב. כזכור לך הוא היה המעסיק שלי יותר מעשר שנים במכון וייצמן בשנות השמונים. הייתי עובד זוטר במעבדה שלו והכרתי אותו כמו בן משפחה. אז לא תופתעי אם אצטרף לאומרים שהוא היה אחד האנשים הנפלאים והמצחיקים שהכרתי מימיי.
הוא היה יליד ברלין שגדל בארה"ב ולכן דיבר אנגלית מצוינת אבל עם ר' גרמנית. מובן שכל שגרת יומו הייתה מסודרת, כולל "אני הולך למושבה" (רחובות, כן?) לקנות שינקן שהיה מאכל השגרה שלו. זוכר אותו שוחה בבריכה מדי יום, שחיית חזה מונוטונית, מן הסתם מספר קבוע של בריכות, ארוחת צהריים באותה שעה, "שלאף שטונדה" קצר על הכסא במשרדו הקטן ואז עבודה על מאמרים תוך שמיעת יומן הצהריים והליכה הבייתה לפנות ערב אל אהובה והילדות להן היה כה מסור.
על שולחנו הייתה תמונה של אביו, מקס יעקב, https://en.wikipedia.org/wiki/Max_Jakob חלוץ בתחום התרמודינמיקה הניסויית מברלין, שפוטר עם עליית היטלר אבל תודות לכישרונותיו נקלט עד מהרה בארה"ב, ו"פרס מקס יעקב" נוסד על שמו. כדאי אגב להציע את הצילום לוויקיפדיה, שבערך שלה על שמו עדיין חסרה תמונה.
הזכרת את החיוך המפורסם של אבא, שאני זוכר אותו רחב עד עצימת העיניים, אז תדעי שאני זוכר אפילו את אחותו אליזבט ז"ל, אותה ראיתי רק פעם אחת כשביקרה בארץ, אבל כשחייכה אליי זה היה בדיוק החיוך של קרל! גם עליה מסופר ברשת שהייתה חלוצה בתחום העבודה הסוציאלית, ועבדה בלונדון עם אנה פרויד. כן, זכית לגדול עם אבא ואמא נפלאים ומשפחה עם עבר היסטורי מפואר.
אבא שלך היה מאוד טוב אליי, התעניין בלימודיי והיה גאה בהישגיי. לפעמים נזף בי, תמיד כשהגיע לי, ותמיד קיבלתי את זה באהבה. הביטוי הכי חריף ששמעתי מפיו היה כשאני והמסטרנט שלו (היום פרופ' גדי גלילי) באנו מאוחר לעבודה ואז פלט בשקט באנגלית עם ר' גרמנית "יוּ גַאייז אַר א בַּאנץ' אוֹף בַּאסטַרדס."
פעם ביקש ממני לבוא בשבת למעבדה להשגיח על ניסוי. את המפתח השאיר במקרר במסדרון. בתוך המעבדה היה פתק עם הוראות באנגלית שהתחיל במילים "המפתח נמצא במקרר במסדרון." למחרת שאל אותי אם מצאתי את המפתח והוסיף בחיוך ההוא: "אִיט וַּז וֶרִי טרִיקִי אוֹף מי, וַּזנ'ט איט?"
נזכרתי בו כי התבקשתי לכתוב פתח-דבר לספר של שרדינגר "מה הם החיים" העומד לצאת לאור בעברית. את הספר ראיתי לראשונה בספרייתו ושאלתי ממנו. יהי זכרו ברוך.
