המאה השנייה לספירה בארץ ישראל תחת שלטון הרומאים. ספינות מפרש מפליגות בים התיכון. הימאים בספינות שומעים קול אדיר מגיע מכיוון טבריה, מאחוזתו של רבי יהודה הנשיא, מי שהעלה את המשנה על הכתב. מה הרעש? לרבי יהודה יש בין השאר רפת ענקית עם הרבה פרות. הרפתן שלו מגיש להן אספסת בשעה מסוימת, ואז הן מקימות רעש אדיר, שמגיע עד הספינות שבים. השעה המסוימת ההיא נבחרת בקפדנות: זו השעה שרבי יהודה הולך לשירותים.
ואף על פי כן, לאוזני הספנים מגיע קול אדיר אחד הגובר אפילו על רעש הפרות הרעבות. והוא מגיע היישר מחדר השירותים של הנשיא. כן, ר' יהודה צורח מכאבים בזמן עשיית צרכיו, והרפתן הנאמן מנסה להחריש את הקול בגעיית הפרות. לשווא...
למה צועק הצדיק? הוא מאוהב, או לפחות הציע נישואין לאלמנה חשובה אחת, אבל היא אמרה לו בזלזול שבעלה, רבי אליעזר בן רבי שמעון בר יוחאי, שיחד עם אביו כתב את ה"זוהר" הקדוש, היה בעל ייסורים. ייסורים? אמר הנשיא, אני אראה לך ייסורים. הלך והתפלל שתהיה לו במשך כמה שנים מחלת כליות נוראית, ומחלת מעיים עוד יותר נוראית. ומאז צועק המסכן בכל הליכה לשירותים. שומעים הספנים בים ונדים בראשם. מה לא עושים בשביל שידוך טוב.
והאלמנה, האם גם היא שומעת? האם היא מתרשמת מבעל הייסורים ומאהבתו?
שיהיה ברור: נמאס לי מכל הקפלניסטים והרל"בים האלה שאין להם כבוד לישיבות וללימוד התורה שמציל אותנו מכל אויבינו ורוצים לגייס חס-ושלום את בחורי הישיבה הצדיקים. ויש להם אפילו חוצפה להתנגד להילולה במירון לכבוד ר' שמעון בר-יוחאי אבא של ר' אלעזר. אלה אחינו האשכנזים מסכנים אין בהם לא תורה ולא דרך-ארץ. אז תבואו לשיעור גמרא אצלי בל"ג בעומר ותלמדו על ר' אלעזר, סיפור ארוך וחשוב מאוד: שישים סדינים, שישים ספלים מלאי דם ומוגלה, שישים ספלי לפתן, שישים עבדים, שישים ארנקים ושוב שישים קומפוטים, שישים תחתוני נשים, ולסיום – שישים אלעזרים קטנים שנולדו כמעט באותו יום.
(תהיה גם גופה מדברת בבוידם, שמשמשת כשופט.)
בהזדמנות אני אומר כמה דברים על הטקסט התלמודי. אין עוד בעולם טקסט כזה. אלפי דפים של זיגזג בלתי-אפשרי בין דיונים שכלתניים מאומצים בנושאי הלכה, אמונה ומשפט, לבין סיפורים ביזאריים, גרוטסקיים, גדושי דראמה, הומור, סקס ומה לא.
הנה בשני חלקים, כי בשלב מסוים אני עצמי הלכתי לאיבוד בתוך הטקסט ונאלצתי לערוך את הווידאו. בין לבין צלצלה מישהי ושאלה למה אני משמיט את סיפור האהבה המטלטל בין ר' יוחנן לריש לקיש והטרגדיה הגדולה בהמשך. אז קיבלתם גם את זה.
