אליעזר

אחת לשנה הוא נותן הרצאה בקורס על מיניות בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. הנושא עליו הוא מרצה עשה לו שונאים יותר מכל נושא בו עסק בימי חייו. ישקר אם יאמר שזה לא עושה לו קצת טוב. פרובוקציות זה בשבילו סוג של אנטי-אייג'ינג. וחוץ מזה הוא מאמין לגמרי במה שהוא אומר בהרצאה. אני מדען, כן? אז אני עוסק בכמה תחומים, וגם לרופאים יש מה ללמוד ממני.

אבל תמיד עוברת הדקירה בלב בעברו על פני המזרקה מול הבניין הנישא בקצה הצפוני של הקמפוס. הרבה שנים זה נקרא בניין סאקלר, ע"ש משפחת רופאים יהודים מולטי-מיליונרים, עד שהתברר שהם הציפו את ארה"ב במשככי-כאבים בידיעה שהם ממכרים. עכשיו נקרא הבניין "הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי."

כאן, לפני כמה עשרות שנים, כשעוד לא הייתה המזרקה, התמוטט סטודנט מרחובות באמצע ריצה מבניין מדעי-החיים אל הקפטריה בבניין ממול. דוקטור אחד, כמה אירוני, יצא באיחור גדול מהבניין לבצע בו החייאה. לשווא.

א.

אליעזר היה שם הנער. תמיר וחסון למראה אבל דימוי עצמי ירוד, פני ילד עגולות אומרות-תום, פלומת זקנקן משי, שירים למגירה, אהבה לספרים וספרייה עשירה, הרבה שעות קריאה ושקידה, מדע ושירה, אלבומי פרנק זאפה, סיגריות מגולגלות, לפעמים עם תוספת, אמביציות בשמים, הבטחה גדולה.

הוא רצה להיות רופא. אחרי שלא התקבל ללימודי הרפואה נרשם למדעי החיים במטרה לעבור לרפואה בהמשך אם ישיג ציונים גבוהים. בשל מום מולד בלב הוא נפסל מהצבא ושמח על כך. הוא התרגש לדעת שגם האליל שלו, צעיר קטן-קומה ושחום שנראה כהיפוכו הגמור, נפסל ע"י הוועדה הפסיכיאטרית. שני בעלי פרופיל 21 גאים לא לשרת בצבא הדיכוי. שבגין ושרון יתפוצצו.

הם נפגשו ערב בחירות 1977 במסגרת מפלגת שמאל שנקראה של"י ובן-לילה נעשו ידידי נפש. הכל שיתפו זה עם זה. מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה ועוד. טוב לא הכל. אבשלום היה סוציומט לא קטן וסיפר על עצמו כמה עלילות גבורה שלא ממש קרו, ואם נדייק ממש לא קרו, בעוד אליעזר היה ספר פתוח. הוא גדל בלי אבא, שאותו איבד בתאונת דרכים כשהיה בן שלוש. עכשיו, שלוש השנים שהפרידו ביניהם הספיקו לנרקיסיסט בן ה-20 לקחת את תפקיד האב, אותו מילא לעתים בצורה קצת עקומה. הוא מעולם לא סיפר לחברו החדש כמה בודד היה הוא עצמו באותם ימים, ואיך התמודד עם משבר נפשי שאף אחד לא ידע כמה היה מסוכן. הוא התפאר בכמה חברים דמיוניים כדי לא להודות שאליעזר היה למעשה החבר הראשון שמצא מזה זמן רב. עד מהרה התיידד עם חברי כיתתו שהיו אז בסוף השביעית ותמהו למראה הצמד המוזר. למעשה זה היה בשבילו גיל התבגרות מאוחר כי הוא נשר מהלימודים בסוף כיתה י', וכמה מבני אותה כיתה של אליעזר מתיכון "דה שליט" ברחובות הם חבריו עד היום.

ב.

רחוב בוסתנאי ברחובות מתחיל בירידה תלולה מאוד מאייזנברג וחוצה את גורדון צפונה. אבשלום לא הכיר את חוקי התנועה, ותמרור "עצור" בצומת לא אמר לו כלום כרוכב אופניים. אם מישהו יאמר שהיה בו גם דחף אובדני באותן שנים לא יתנגד. טוב, הדרוויניזם עובד רק ברמה הסטטיסטית.

אז בוקר אחד דהר בירידה מבוסתנאי למטה ובצומת גורדון נכנס ברכב נוסע – והוטח בעוצמה בגדר ממול. כמה מכוניות נעצרו בחריקה. הנהג יצא ובמבטא עיראקי נוגע-ללב דרש ממנו לבוא אתו למיון. עזוב אותי אני בסדר. לא, אתה חייב לבוא אתי, צעק האיש. המס'פון שלי לא נותן לי ככה לעזוב אותך!

יגאל (נאג'י) חַבַּזַה היה סגן-המנהל המיתולוגי בבית-הספר התיכון דה-שליט. אליעזר היה מחומם עליו כי לא הרשה לתלמידים לגדל זקן. מוצאו ניכר ב-ס' הערבית בה ביטא את ה-צ כמו במילה פונקס'יה בשיעורי המתמטיקה. אשתו פלורין, עיראקית עצבנית אפילו יותר, הייתה המורה של אבשלום למתמטיקה בתיכון הדתי, והייתה קוראת לו אביס'וּר או עמיס'וּר (במלרע) ומתלוננת שהוא לא קולט כלום.

תיכנס לאוטו! התעצבן חבזה. תיכנס אני אומר לך. איש בא אל אבשלום מבין הנקהלים – אריה, האבא החורג של אליעזר! מה אתך, נזף בו, תסתכל פה בראי, אתה כולך מלא דם!

הוא עזב את האופניים ונסע עם חבזה, שבדרך לקפלן שאל גם אם הוא נשוי. בחדר המיון לקח טופס קבלה וכתב עליו שהוא לבדו אשם בתאונה ונתן לחבזה, שהסכים סוף-סוף ללכת, לא לפני שתחב לידו כסף למונית הבייתה. שנים רבות אחר-כך, כשנפטר האיש מהתקף-לב, זכר שהיה מעשן כבד אבל לבו הכה אותו אם הבוקר ההוא לא החיש את קצו.

למזלו לא נחבל ברצינות. כששב הבייתה פרצה אימא בבכי למראהו ובירכה על הנס. למחרת, עדיין חלש, ישב בחצר. וי, הילד הזה מי הוא? שאלה פתאום אימא בפרסית. מהצד הדרומי של רחוב מרגולין הופיע נער גבוה נושא על כתפו אופניים מעוכים. אליעזר. הוא שמע מאריה על התאונה בצומת בוסתנאי, ועם הגרוטאה על כתפו חיפש את בית חברו החדש.  

ג.

בין תלמידי הכיתה של אליעזר בדה-שליט הייתה ליאורה.

אליעזר היה מאוהב בה בטירוף. הוא היה עדיין בתול והתבייש בזה. זה בסדר, הרגיע אותו האבא החדש, שהתפאר כמובן בכמה כיבושים. אתה בחור יפה וחכם ורגיש, רק קצת ילדותי. תמשיך לחפש. אליעזר לקח אותו פעם אל ביתה. אבשלום הציץ בה בתדהמה והבין כמה קשה מצב חברו. יפה מכדי לתאר, אינטליגנציה בשמים, הרבה ציניות וגם לא מעט רוע. היה לה כבר חבר, סטודנט גאון למתמטיקה בשם שולי, גם פרופיל 21 כמובן. ליאורה זלזלה בנער שהעריץ אותה ולא אחת התעללה בו. אגב שמת לב כמה היא דומה לאימא שלך? ניסה אבשלום לעזור בקול סמכותי. המצב השתפר כעבור כמה חודשים כשאליעזר פגש מתנדבת הולנדית חמודה מקבוצת שילר בשם איבון שנעשתה חברה שלו עד שחזרה להולנד. הוא נשאר מאוהב בליאורה, אבל עם פחות רגשי נחיתות, וצבר כוחות להמשיך הלאה.

ד.

עד לאותו יום רביעי בו בגד הלב הצעיר. הוא סיים בגרויות בציונים גבוהים ועשה עבודת גמר מעולה בביולוגיה בהדרכת פרופ' יעקב קטן. אחרי טיול ארוך באירופה נרשם למדעי החיים בתל-אביב במטרה לעבור בהמשך אל המבנה הברוטליסטי ממול. בחדווה צלל אל קורסי הביוכימיה והביולוגיה של התא, כי החומר היה עוד טרי במוחו מהתיכון.

ואז באותו בוקר, בהפסקה בין ההרצאות, רץ מבניין שרמן לקפטריה של סאקלר, ופתאום התמוטט איפה שכיום עומדת המזרקה. קרדיומיופתיה מורחבת, פצצת-זמן שקטה אבל קטלנית.

למחרת נקבר ברחובות ואבשלום בכה בלוויה ובימים שאחר-כך כמו שלא בכה מימיו. הוא שיחק אותה אבא? את המחיר שילם עכשיו: רק בן עשרים ואחת, וכבר חווה את עוצמות הכאב המרסקות של השְכוֹל. רק שנה וחצי נמשכה החברות הזאת, עליות וירידות, אבל היא ליטרלי הצילה את חייו. עכשיו אין למי להודות. כמה שנים מאוחר יותר, כשייצא ספרו הראשון, יקדיש אותו לזכר חברו.

ה.

חלפו שנים. נשארו כמה חברים של אלי שנעשו לחבריו. מדי פעם היה הולך לליאורה. גם הוא סבל ממנה נורא. התשוקה אליה הטריפה אותו, אבל למזלו לא נפל למלכודת ההתאהבות. לימים זרקה את שולי. אבשלום עשה משהו שספק אם מישהו מהנוגעים בדבר זוכר כיום. הוא הכיר לשולי בחורה אחרת מרחובות שגם היא זרקה אותו אבל אז מיהרה לחטוף אותו השכנה שלה שנקראה גם היא ליאורה. שולי התחתן עם ליאורה ב' וראה הרבה אושר בזוגיות החדשה. אבשלום נותר ברווקותו עוד הרבה שנים. הסיפור ידוע וגם הוא מספר על עצמו לא מעט.

ו.

אבל עד היום לא סיפר איך, כעבור הרבה שנים, נכנסה שוב ליאורה לחייו. נכנסה זה לא מילה. ככה פתאום עברה לגור אתו באמצע משבר נפשי. שניהם היו אז קצת ידועים, הוא מדען מתחיל והוא עורכת-דין ופעילה חברתית. הזוגיות הפכה חיש מהר לסיוט. הוא ידע שהיו לה משברים פסיכוטיים בעבר, הראשון בתזמון מושלם עם האקס המתמטיקאי שגם אצלו היה כנראה איזה בורג רופף. אבל המשבר הזה התחולל עכשיו ממש בתוך חייו. ואם לא די היה בסיוט הזה, הוא היה אז בטיפול אצל פסיכואנליטיקאית מרחובות, מאוד ידועה אבל כנראה לא הכי שפויה. הגברת הזאת הסבירה לו עד אז בחביבות שכדאי לו לקבל את הצד ההומוסקסואלי שלו ולא להתכחש לו. אבל כששמעה שליאורה נכנסה לחייו עשתה מיד פרסה ועטה על ההזדמנות. אתם מבינים, ליאורה הייתה מטופלת שלה כמה שנים קודם. במקום להיחלץ מהקושי האתי הסתערה עליו הגברת כמו היפופוטם אל נהר הבית שלו והחלה לתת לו עצות (עצות? פקודות!) איך להחזיק את הקשר ולהמשיך ולהקים משפחה. לפעמים זה היה מצחיק ולפעמים מבכה. אבא של ליאורה נקרא אבשלום, ולאמא שלה קראו רחל כמו לאמא שלו. לליאורה הייתה אחות בכורה שנפטרה בקטנותה, וגם לאמו הייתה לפניו תינוקת שמתה. על כל גילויי העריות האלה ניצחה האנליטיקאית בהתלהבות גוברת והמצב הלך והתדרדר. ליאורה איימה להתאבד אם לא יתחתן אתה ואפילו עשתה ניסיון אובדני. גם סצנות קנאה היו עם צעקות עד השמים. פעם יצא אתה לטיול בין הפרדסים בתקווה שתירגע ממריבה נוראית. עברו ליד בית הקברות וביקרו את אליעזר. על מה היא חשבה אין לדעת אבל הוא חשב באותו רגע כמה היה מעדיף להישאר עם חברו ולא לחזור הביתה אתה.

בייאושו הלך לאמו לספר לה על המצב. ממא! קראה אמו בבהלה (הפרסים קוראים לילד באותו שם יחס: אבא קורא לו אבא, דוד דוד ואפילו סבתא תקרא לו סבתא) ממא ג'ונם אני משביעה אותך, תעזוב אותה! אלוהים אלוהים איזה חטא עשיתי שהילד שלי ככה סובל? השרינקית התרתחה: מה פתאום אתה הולך לאימא שלך בשאלות כאלה? טוב עד כאן. הוא זרק את שתיהן. דבר ראשון החליף מנעול כשליאורה נסעה לכמה ימים, וגם ויתר לה על המחשב שהחרימה לו ושעלה הון תועפות באותם ימים ובלבד שתצא מחייו. אחר-כך מצא פסיכואנליטיקאי בתל-אביב שהתפלץ לשמוע על הטיפול שהוא עובר ברחובות והסכים לקבל אותו ומשם המשיך די בהצלחה.

ז.

בחלוף השנים שמע פה ושם על ליאורה. היא פתחה בלוג מרתק עליו חתמה בשם קצת שונה, ובו נכנסה באימ-אימא של הממשלה ושירותי הביטחון, וגם באימ-אימא שלה עצמה ובכל משפחתה, שאתם עשתה חשבונות פומביים בלי רחמים. היא תמיד טענה שהייתה קורבן להתעללות מינית בילדותה, לא ברור אם ע"י הסבא או האבא, היא עצמה לא הייתה סגורה על זה. בינתיים נפטרה אחותה הגדולה בארה"ב. אחריה נפטר אבא אבשלום שבור-הלב, שכבר קבר שתי בנות וספג קיתונות משטמה מבתו האמצעית. זה לא צינן את זעמה והיא איימה על אמה בצווים משפטיים ודרישות לתמיכה כספית. הסיפור הלך והסתבך כשנסעה לארה"ב, לקנדה ולגרמניה בטענה שהמוסד ו/או ה-CIA רודפים אחריה בשל מלחמתה במנגנוני המודיעין ובסוחרי נשים. גרעין אמת אולי היה שם, לך תדע. הרי גם הוא בוודאי רשום בשב"כ באיזה פנקס שחור.

בין לבין ילדה ליאורה בן ונתנה לו שם תנ"כי נפלא. אף אחד לא ידע מי האבא, ספק אם אפילו האבא עצמו יודע. אבשלום שמר על קשר טוב עם אימא שלה, שהייתה מספרת לו על הגיהינום שסבלה מבתה אפילו מחו"ל. את הנכד ראתה רק פעמים בודדות. זה היה מעורר חלחלה: לילד לא היה בחיים שום דבר מלבד אמו שלקחה אותו מארץ לארץ. היא והפראנויה שלה היו הדבר הקבוע היחיד בחייו! ספק אם בספרות הפסיכיאטרית ידועים מקרים כאלה.

בין לבין נעשה שולי האקס של ליאורה פרופסור למתמטיקה בארה"ב. ליאורה ב' קיבלה סרטן ומתה והוא התרסק מצער.

בין לבין פגש אבשלום ברחוב את המורָה חַבַּזַה. היא לא קראה לו אביס'וּר או עמיס'וּר כי כבר לא זכרה שהיה תלמיד שלה וכמה היה גרוע במתמטיקה. הוא שאל אותה על בנה שהיה בעבר בן-הזוג של ליאורה. בעיניים הפקחיות של העיראקית חמת-המזג נקוו פתאום דמעות. הוא היה חולה עליה, חולה! סיפרה על הבן שנעשה רופא מצליח. אמרתי לו: תשמע, בידיים של זאת לא תיפול עוד פעם!

בין לבין נכנס גם הוא לזוגיות, שלא הצליחה אבל הביאה לו ולאקסיתו את ברכת ההורות עליה מודים שניהם בכל יום.

ח.

הוא כבר היה קרוב לסיומו של סכסוך משמורת מיותר עם האקסית כשהתבשר כי ליאורה נפטרה הרחק בהודו. גם האקסית שמעה וניחמה אותו. להלוויה לא הלך. אבל בשבעה בכה קצת וניחם את אימא רחל הטובה שקברה עכשיו בת שלישית. נותרה בת הזקונים שלמרבה המזל הקימה משפחה משלה, וכן שני נכדים מהבת הגדולה.

איפה הילד?

שם בחדר שקוע בספרים שלו.

הוא הקיש על הדלת. "כן" נשמע קול עדין.

שעות ארוכות אל תוך הלילה ישב עם בן ה-12 שהיה מוקף בספרי פנטזיה שקנתה לו אימא במרוצת השנים. אפס חברים, בלי משפחה, שום דבר קבוע מלבד אמו הבורחת מארץ לארץ, זו שהייתה כל חייו ועולמו – ועכשיו איננה. איך אפשר לשרוד אסון כזה? למרבה ההקלה הילד נשמע איתן יחסית. אני מנסה לא לחשוב על זה, אמר לו בכנות. הוא הרשה לעצמו לתת לו נשיקה במצח. זה בסדר, אמר, קח את הזמן שלך.

כעבור כמה ימים חזר אל הסבתא. תשמעי אני רוצה עוד ילד ומצבי הכלכלי יציב. מה אם אומר לך שכל השנים האלה הייתי פה ושם בקשר עם ליאורה? הילד צריך אבא. אני אומר לך שזה אני ולא צריך בדיקות. רעיון טוב, אמרה הסבתא. אבל זה נפל בהתייעצות המשפחתית. עד היום הוא חושב שמה שהפיל אותו היה העובדה שהילד הולך להיות בעל נכסים כשיגדל. האם חששו שהוא לוטש עיניים אל הירושה העתידית? מי שלמעשה נהיה לו אבא היה בן-הדוד הרווק. עד היום מדי עברו ליד המזרקה הוא חושב ללכת ליפול על צווארו של הצדיק הזה, הגיבור הגדול של הסאגה.

לפני כמה שנים עבר הנער, עכשיו בחור, ניתוח לתיקון מום קטן בלבו.

מהשיחה אתו באותו לילה הוא זוכר פנים עגלגלות נעימות מאין כמותן ותלתלים שאטניים משוועים לליטוף. מישהו למעלה חמד לצון: הילד נראה כמעט קופי של אליעזר.