החיים, טען שרדינגר, ניזונים מאנטרופיה שלילית. טענה זו זיכתה אותו בקיתונות לעג אבל חתן פרס נובל רוג'ר פנרוז (חבר של לב ויידמן ושלי) מגן עליה בצורה מבריקה. הנה המחשה לפנרוז שממחיש את שרדינגר.
אנגלי אחד הראה לפני כמה שנים איך לשים צמחים מסוג מסוים בבקבוק גדול עם קרקע מתאימה ומים, ואז לסגור אותו לתמיד. הצמחים יתרבו וימותו בתוך הבקבוק ככל שיאפשרו החלל הפנוי וחומרי הזנה, וכך תתקיים הצמחייה בפנים ללא הגבלת זמן. עם השנים השתכלל הרעיון: לבקבוק הוכנסו טחבים יחד עם פרוקי-רגליים ורכיכות זעירות, בתוספת המיקרואורגניזמים המפרקים שבקרקע. כך מתקיימת אקוסיסטמה קטנה עצמאית לאורך זמן בתוך בקבוק סגור.
החומר, אם כן, נשמר במערכת הממחזרת, לא מתווסף ולא נגרע, כולם אוכלים את כולם לפי התור. לא כך האנרגיה: אספקת אור באה מבחוץ לקיום הפוטוסינתזה של הצמחים המזינים את בעלי-החיים, והיא נפלטת לבסוף חזרה החוצה בצורת חום.
שאלה: למה לא למחזר גם את האנרגיה? נשדרג את הבקבוק לתרמוס, כלומר כל דפנותיו הפנימיים מצופים בחומר מחזיר-אור, ונעטוף אותו בשכבות בידוד כך שכל החום יישאר בו. נוכל אפילו ליצור בו מתקן שימיר אנרגיה כימית מהפרשות הצמחים ובעלי החיים להמשך ייצור אור. קל להראות שכל האנרגיה הנדרשת לקיום החיים בתוך חלל כזה ניתנת לאגירה בתוכו. מקסימום נעשה אותו קצת יותר גדול.
מה יקרה אם כן אם נכין בקבוק אטום כזה, שכל החומר והאנרגיה ממוחזרים בתוכו, ונפתח אותו כעבור כמה שבועות? חד משמעית: נקבל רק חומר דומם וגזים רעילים. אפילו החיידקים ימותו.
למה חייבת האנרגיה לבוא מבחוץ ושוב להיפלט החוצה ואינה יכולה להתמחזר בפנים כמו החומר? התשובה היא גודל אחד שאינו משתמר. האנטרופיה היא הגודל היחיד בפיזיקה העולה מאליו במערכת סגורה. החומר והאנרגיה בתוך הבקבוק לא יגדלו ולא יקטנו, אבל האנטרופיה תגדל עד למקסימום.
כך אם כן נמנעת עליית האנטרופיה ע"י החיים: הקרינה הבאה מבחוץ מכילה מספר מסוים של פוטונים שחלקם בעלי אורכי גל קצרים: ירוק, כחול, סגול ואולטרא-סגול. הקרינה העוזבת את הבקבוק מורכבת ממספר גדול בהרבה של פוטונים, כולם בעלי אורך-הגל גדול ביותר: אינפרא-אדום. במילים אחרות: נכנסת אנרגיה באנטרופיה נמוכה, ונפלטת באנטרופיה גבוהה. שרדינגר צדק במאה אחוז: החיים ניזונים מאנטרופיה שלילית.
עכשיו ראו את הציור של פנרוז. זה מה שקורה לכדור הארץ. אנרגיה מרוכזת, בעלת נצילות גבוהה, מגיעה אלינו מהשמש, מניעה את תהליכי החיים, ושבה ונפלטת לחלל כאנרגיה מפוזרת, חסרת נצילות כמו החום הנפלט מהמנוע.
ועכשיו תיקון מרסק-לב: זה לא מה שקורה אלא מה ש*קרה* לכדור הארץ במשך ארבע מיליארד השנים האחרונות – עד אתמול. עכשיו קם יונק מסדרת הפרימאטים שהתרומם על שתיים לפני כשני מיליון שנה, יצר את התעשייה לפני כמאתיים שנה, ולראשונה בתולדות כדור-הארץ הפך את התהליך. חומרי פסולת שאינם מתמחזרים נוצרים ללא-הרף וחודרים בכמויות בלתי-נתפסות לאדמה, למים ולאוויר, גוזלים מזון ומרעילים את כל שכבות הביוספרה וגומחותיה. בנוסף ארגן הקוף המטופש גם ציפוי אטמוספרי סביב הבקבוק בו הוא חי כדי להפוך אותו לתרמוס, ועכשיו הוא מביט בלוס-אנג'לס הבוערת וצורח מאימה. לבית הלבן ייכנס בעוד שבוע בבון דמנטי בראש להק צרחני ומטורף עוד יותר, וכפי שאמר הבוקר ידידי דניאל חקלאי, אין דרך לחזות את גודל האסון שימיטו על העולם.
לא נותר לי אלא להמליץ שוב על "מה הם החיים" של שרדינגר שתורגם לאחרונה לעברית בעריכתי
https://www.magnespress.co.il/.../%D7%9E%D7%94_%D7%94%D7...
הלוואי ונציל את דור ילדינו מגורל עולם הנשמד בכאוס של עצמו.
