הפסיכואנליטיקאי אריך פרום הציע פעם טיפולוגיה מעניינת בתורת האישיות, הגיונית ופורייה יותר מ"אֶרוֹס נגד תנַאטוֹס" המפוקפק של פרויד, וראויה היום לבדיקה מחדש: "ביופיליה מול נקרופיליה."
הביופיליה ניכרת במשיכה אל כל תהליכי החיים. אתם מכירים את הטיפוסים האלה שמבטם נודד מאליו אל כל מה שצומח, זז, גדל, מרעיש, מלכלך ועוקץ. ילדים מטבעם הם ביופיליים מאוד, גם כשהם תולשים כנפי חרקים או מציקים לכלב המשפחה. זכורה לי חיילת ששבה מהבסיס ופלטה צווחת התמוגגות למראה... קבוצת גורי עכברים ורודים שגילתה בקן מאולתר במגירת הנעליים שלה. אחד הביולוגים המובילים במאה העשרים, אדוארד ווילסון, הקדיש לנטייה זו ספר שלם. ביולוגים הם כמובן ביופילים.
הנקרופיל, מנגד, חש סלידה מתהליכי החיים, לפעמים אפילו שנאה של ממש, כאילו היו כולם הפרשות דוחות. הוא חייב לשלוט, להקפיא, לחטא, וכמובן גם להרוג. אפילו ילדים מעוררים בו רתיעה. דיבורים על מוות דווקא עושים לו את זה, לרוב במעטפת אידאולוגית. "קיטש ומוות" מאת שאול פרידלנדר עסק בהרחבה בהשקעה האסתטית האדירה של הנאציזם בכל הקשור במוות למען המולדת. הטבע? הוא נועד רק לצרכי האדם, אחרת הוא מטרד ואפילו אויב. Drill, baby drill, נבח טראמפ בנאום ההכתרה שלו, ומאז לא רק כל הרס סביבתי אלא גם כל שפיכות דם מוסיפים לו און.
לא מכבר, בתוך אורגיית קידוש-מוות בישראל, נזכרתי בביופיל שנרצח בידי נקרופילים.
א. מאצ"ל ולח"י עד אצח"ה
בשנות הארבעים גדל במשפחה חסרת-אמצעים מפלורנטין ילד בשם איתן. הוא למד בבית-הספר "אחד העם" בתל אביב. הייתה לו רוגטקה שבעזרתה צד ציפורים. נכון, מאוד לא יפה. חלקן מתו. אבל את אלה ששרדו ניסה לגדל עם עוד בעלי-חיים. בכיתה ו' ספג עונש מאחד המורים בשל ציפור שצד והתעופפה בכיתה. איתן לא עבר על כך לסדר היום. בהשראת שלושת ארגוני המחתרת שפעלו באותם ימים הקים ארגון בשם אה"ל, ראשי התיבות של אצ"ל, ההגנה, ולח"י. מחתרת זו פעלה לא נגד הבריטים אלא נגד מורי בית-הספר. אחרי כמה פעולות, מוצלחות או פחות, הרגישו הטרוריסטים הצעירים כי מיצו את הקטע האלים והגיע הזמן להתקדם. כיוון שכולם אהבו בעלי-חיים, החליטו מעתה להניח למורים ולשוב לעסוק בטבע. כך פורקה אה"ל והוקם אצח"ה – ארגון צעירים חובבי החי.
באמת, קטונתי מלספר על החבורה הזאת. אחרים עשו את זה טוב יותר, ראו למטה בביבליוגרפיה. גם הספרייה הלאומית שומרת את מסמכי אותו ארגון. כל מי שיעלעל בהם לא יוכל שלא לחוש תדהמה מהכושר הארגוני והביורוקרטי, כמעט צבאי, לצד תעלולים מרהיבים ואפילו מסוכנים על גבול המופרעות, ומההיקף המרשים של פעולות הארגון לאורך השנים, כולל דמי חבר ועונשים למי שהתרשל. לא פחות מרשימה כמות הבנות באותה חבורה, ומן הסתם גם סיפורי אהבה פרחו שם. עיריית תל-אביב נתנה להם חדר במגדל חסן-בק ביפו ומשם קיימו פעילות ענפה בתחומי האנטומולוגיה (חרקים), איכטיולוגיה (דגים) אורניתולוגיה (ציפורים) וביולוגיה ימית, לצד אקולוגיה וחינוך להכרת החי בישראל. אני מזמין אתכם לנבור באוסף המסמכים והצילומים בספרייה הלאומית, יש שם חומר לדוקטורט שלם על אפיזודה יחידה במינה בהיסטוריה של המדע.
זה היה בערך דור אחד לפניי, אבל בנקודה אחת בזיכרונות ילדותי אני מתחבר אליהם. ברחוב הרצל בתל אביב שכן מקום שהיה מקדש עלייה לרגל לכל אוהב טבע באותם ימים. אלה היו הגנים הבוטני והזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב, בצל כנסיית עמנואל היפהפייה, לפני שעברו למשכנם הנוכחי ברמת אביב. אני זוכר היטב בניין ערבי ישן מול הגן הזואולוגי, ובו גרם מדרגות חיצוני, שהנער העולה בו בלב הולם היה מגיע אל שני משרדים ששכנו זה מול זה, ובהם שני הענקים המיתולוגיים של חקר החי והצומח בישראל: הבוטנאי יעקב גליל והזואולוג היינריך מנדלסון. כנער, תודות לעופר הוכברג, זכיתי להכיר את הפרוסי הצנום עם שיני הארנבת והאוזניים הבולטות וללמוד ממנו כמה דברים. עד היום אני אוהב לבצע חיקוי שלו, וגם לספר למה פרופ' אילן גולני ז"ל ראה בו "נאצי," אבל לא כאן המקום.
אז מנדלסון ועוד פרופסור פרשו את חסותם על החבורה. לימים גדלו ארבעת המייסדים ונעשו ביולוגים בעלי שיעור-קומה עולמי: הפרחח המייסד פרופ' איתן צ'רנוב ז"ל, פרופ' עוזי ריטה ז"ל, פרופ' איתן פפרנה ז"ל, ופרופ' אוריאל ספריאל יבדל"א. לימים היו ארבעה אלה, עם עוד כמה מיוצאי אצח"ה, בין מייסדי החברה להגנת הטבע בישראל.
ב. עוזי
נדמה לי שהוא הימני בתמונה הישנה, אומרת בתו, אבל אני לא בטוחה. הוא גדל כילד-פלא בתל-אביב של ימי קום המדינה, הצטיין בלימודיו, אבל בשום אופן לא היה חנון, עובדה שאיתן צירף אותו לאצח"ה.
בתמונה כאן רואים חיוך דק. מי שהכיר אותו זוכר כמה כובש ומקסים היה החיוך במלואו. הוא וחבריו הקימו חוגי הוראת אבולוציה לנוער במסגד חסן-בק – אני רואה בדמיוני את המלומדים האיסלאמיים אל-בירוני (המאה ה-10-11) ואבן-חלדון (המאה ה-14) שהקדימו את דארווין מחייכים מהשמיים. תוך שנים ספורות גדל להיות מדען בעל שם עולמי. זואולוג, גנטיקאי ואקולוג, חלוץ בהוראת האבולוציה לבני נוער. זה היה עוזי ריטֵה.
פגשתי אותו רק פעמיים, במפגשי "החברה הישראלית לחקר ראשית החיים ואסטרוביולוגיה (ILASOL)" שהקים מורי הבלתי-נשכח פרופ' נועם להב ז"ל, ושלימים זכיתי לשמש היו"ר שלה במשך שנתיים. המפגשים התקיימו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. כבר איני זוכר מה הציג עוזי. זוכר רק את החיוך הרחב ההוא.
פעם בא אליי איש צעיר, הרב דב ברגר, לעשות בהנחייתי דוקטורט על תורת דארווין במשנת הרב קוק. זה היה אחד הדוקטורטים הכי יפים שהנחיתי. את עבודת המאסטר, על עכברים בגולן, עשה בהנחיית עוזי. מה שלומו? שאלתי. לא טוב.
כמה שנים קודם לכן נקלע עוזי עם רכבו לשכונה חרדית בירושלים. אספסוף מוסת הקיף את הרכב בצעקות "שאבס" ורגם אותו באבנים. לבנה שזרק נער בן 14 פגעה בראשו ופצעה אותו קשה. הוא עבר ניתוח לעצירת הדימום במוחו וחייו ניצלו. אבל חלפו כמה שנים והפגיעה גרמה לדמנציה איטית. מוחו המזהיר של מדען חלוץ כבה בטרם-עת מפגיעת ילד שחונך לתעב מדעים.
ג. מת ולא התגייס
הבהרה: חלק זה נכתב על דעתי בלבד. ילדיו של עוזי הדגישו בפניי שאביהם לא חיפש נקמה במי שבסופו של דבר הביא למותו, ולא הרים קולו נגד הציבור שממנו בא הפורע.
באמת יפה אבל לא מחייב אותי. המגזר החרדי נעשה כיום, בפשטות, סכנה קיומית לישראל. טפילות רב-דורית הפכה מדרך-חיים לאסטרטגיה בוטה ומחוצפת. "חסידויות" כמו גור וברסלב נעשו כתות לכל דבר, כולל הטרור הפנימי האלים וההתעללויות המיניות. מכירים את השלט המתחסד "לשון הרע לא מדבר אליי"? לפחות יישוב אחד בו ראיתי אותו – מושב קוממיות – הוא מקום בו נהרסו חיי ילדים בידי "יד רעה" ועוד איבר רע יותר. גם אני תיעדתי בשנים האחרונות מפגשים עם נוער חרדי שנשללה ממנו זכות היסוד ללימודים בסיסיים. זה פשע נגד האנושות, לא פחות.
לכן איני מתכוון להתעלם מדברי הרב שמואל אייזנטל, אביו של הילד יוסי בן ה-14 שנהרג בינואר השנה כשנתלה על אוטובוס בהפגנה בירושלים נגד הגיוס:
אני רוצה לומר לך בכנות שאני כאבא שכול – ותשמע טוב מה שאני אומר לך – אז אם היו שואלים אותי אם יש לי שתי אפשרויות האם יוסי ילך לצבא או שהוא ימות בדרך שבה הוא מת, אני אומר לך – אני לא יודע אם אתה יכול להיכנס ללב שלי – אבל אני אומר לך שהתשובה היא תהיה שאני מעדיף שהוא ימות. אני מבין שמה שאני אומר עכשיו קשה לעיכול ואני לא רוצה להכאיב לאנשים, אנשים עברו כל כך הרבה סבל ושכול בשנתיים האחרונות וזה כואב לי מאוד, אבל אנחנו מדברים בשתי שפות. זה כמו אדם שמדבר צרפתית ואנגלית הם לא יבינו אחד את השני, אין לי איך לשכנע אדם שלא מאמין. חשוב לי שידעו שהתורה זה ציפור נפשנו ונמסור עליה את הנפש, בין אם מבינים אותנו בין אם לא.
אז שמעתי טוב את הרב אייזנטל כפי שהוא דורש, ולי לא איכפת אם הוא שומע אותי או לא. ליוסף ז"ל היה מוח צעיר ורענן, ואם היה כל כך אינטליגנטי כמו שאביו מתאר היה יכול לעשות גדולות ונצורות. אבל בפועל מת יוסף בלי שזכה ללימודים של ממש, אותם לימודי ליבה השנואים על המגזר החרדי. יוסף לא זכה להתפעם מאוצרות הטבע של הארץ הזאת, משפע הצמחייה והפרפרים, מיפעת החרקים והדגה, מהזוחלים והציפורים והיונקים, ומכל טוּב המדע, הרפואה, ההיסטוריה, הספרות והאמנות הגלומים בהם.
תחת אלה הוא ירד אל הקבר עם מוח מלא, בפשטות, זבל. אילו הייתי בוחן את ידיעותיו בנוגע לטבע הארץ בה נולד וגדל ולא זכה להכיר, היה אומר לי ששנות עיבורו של נחש הן שבע שנים, שצבוע הופך אחרי שבע שנים לעטלף, שיעלות הן כל כך אכזריות עד שהן ממליטות בראשי הרים כדי שהעופרים יפלו ויתרסקו ורק הנשרים קולטים אותם ומורידים אותם ארצה. וזה רק הזבל האינטלקטואלי שקיבל מהתלמוד, עליו מן הסתם נוספה הזוהמה של ההלכות שקבעו כי יהודי שאנס פעוטה גויה אינו נענש אבל הפעוטה חייבת סקילה, שילד שמחזיק בבולבול שלו כשהוא משתין מביא מבול לעולם, שלא להזכיר זרע לבטלה שזה ממש רצח, ועוד כהנה וכהנה.
זו נקרופיליה. נמאס לי להתנצל בפניה.
ד. זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה
יוסף אייזנטל ז"ל גדל בחברה שממנה יצא לפני כארבעים שנה בריון שהיה בן-גילו ובוודאי מסתובב עד היום חופשי, מי שהרג את עוזי ריטה שהיה מילדותו ביופיל.
אני לא רוצה להיות עדין בתקופה בה גולשת ישראל אל נקרופיליה רצחנית. השר לביטחון פנים בממשלת ישראל, עבריין מורשע, חגג לא מכבר יום-הולדת עם עוגה ועליה צורת חבל תלייה. שר החינוך הוא פושע בלתי-נלאה ההורס את מערכת החינוך בהעברת תקציבים חיוניים לרשת החרדית, ורק הבוקר נודע כי הקים במשרדו גוף למעקב אחרי מורים המבטאים דעות המתנגדות לממשלה. "אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ד' מ"ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה? זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה" (בבלי יומא ע"ב2).
לא תהיה לנו תקומה בלי שיקום מן היסוד של מערכת החינוך, עד שתעמיד את ילדינו בראש סדר-היום הציבורי. הנוער הזה זכאי למדעים, אמנויות ושאר לימודי ליבה לכל המגזרים, מחובשי כיפות שחורות עד ילדות עוטות רעלה.
בנפשנו הדבר. בואו נחייה את רוח אצח"ה.
ארכיון אגודת צעירים חובבי החי - אצח"ה
במקום להילחם במורים: הילדים שהקימו את ארגון הטבע הראשון בארץ
חבורת הילדים שהמציאה את ההגנה על הטבע בישראל
ועדה חשאית בהובלת איש שב"כ לשעבר מרגלת אחרי מורים שמבקרים את הממשלה.
