אנחנו רגילים לחשוב שהאינטרנט זוכר הכל. הוא ממש לא. יכול אדם לחיות ולפעול הרבה שנים, אפילו ברשת, ואז להיעלם כמעט בלי עקבות. זה סיפורו המעיק של חברי ירון מאיר ז"ל, שהקים את שירות השידוכים הממוחשב הראשון בארץ. בכך סייע ללא מעט אנשים למצוא זוגיות ולהקים משפחה, והנה הגיע הוא עצמו אל זוגיות מוזרה בלשון המעטה, ונפטר, אף זאת בלשון המעטה, בנסיבות תמוהות.
לפני שנים רבות היה לי ירון חבר קרוב מאוד. הוא סייע לי רבות בכתיבת ספרי "לפני ולפנים" ובהוצאתו לאור וכן במאמריי הראשונים, ועל כך הוא מוזכר בהם בתודה. הוא היה אידיאליסט, "רוחני" מאוד, שהשלים לימים דוקטורט בפסיכולוגיה לצד עניין חזק בפראפסיכולוגיה, בספיריטואליזם ובתורות קונספירציה, מה שמדרך הטבע עשה אותו טרף קל לנוכלים. זו גם הסיבה שברבות השנים דעך בהדרגה הקשר החזק בינינו.
חלפו שנים, רבות מדי בדיעבד, ותהיתי מה קורה אתו. צלצלתי. קול אישה ענה לי, מסרבת להזדהות. ירון? מי רוצה אותו? הוא בחו"ל, והיא מנהלת את שירות השידוכים. לא, היא אינה יודעת עליו דבר נוסף. כתבתי מייל לכתובת המייל של ירון שהייתה בידי. אין תשובה.
צלצלתי שוב. הגברת שאלה מי אני, והעירה שדיברנו לפני חודשיים. שוב סירבה למסור פרטים, התעקשתי ואז העירה בלגלוג: אבל שלחת לו מייל! עכשיו עלתה השיחה לטונים גבוהים. אמרתי לה שכיוון שאין לו משפחה יש לי סיבות לחשוש לחייו. היא פרצה בצחוק מוזר. הודעתי שאפנה למשטרה. שוב צחקוק. הוספתי שגם אפרסם ברבים את חששותיי. עכשיו, באותו קול לגלגני, אמרה: הוא נפטר לפני תשע שנים! איזה מן חבר אתה אם לא ידעת?
בירור נוסף העלה ששמה העברי אינו השם המקורי והיא גדלה בכפר ערבי סמוך לירושלים.
מצ"ב התלונה ששלחתי למשטרה. עד היום לא היה מענה.
13 בינואר 2022
הנדון: בקשה לחקירת נסיבות מותו של ד"ר ירון מאיר וירושתו (נוסח מתוקן)
1. עניינה של בקשה זו היא נסיבות מותו המוזרות של חברי ירון מאיר ז"ל, ת.ז. XXXXXXXX, בשנת 2009 טרם שנתו החמישים. על מותו נודע לי רק עתה, ועובדה זו מוסתרת עד היום מהציבור למרות שהמנוח היה ידוע היטב ברשת ובתקשורת.
2. את עסקיו מנהלת XXXX XXXXX, שנעשתה בת-זוגו כמה שנים לפני פטירתו, והמשיבה לכל מי שמחפש אותו כי הוא בחו"ל. סיווגתי את תלונתי כ"אלימות במשפחה" עקב נסיבות הפטירה החשודות, ובעיקר לאור הדרך בה העביר לה את רכושו הרב. למצער, יש כאן מעשה הונאה עצום-ממדים.
3. המנוח היה עתיר נכסים בארץ ובחו"ל, הן מירושה והן מעבודתו. זכיתי להכירו כצעיר מבריק ומתמצא בתחומי מדע רבים. בשנת חייו האחרונה השלים דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. באופיו היה נדיב מאוד, ומצד שני אובססיבי וילדותי, נוהה אחר רעיונות ספיריטואליים ותורות קונספירציה, ולא יציב נפשית. ככזה, היה כל חייו טרף קל לנוכלים, גורואים ורופאי-אליל.
4. למנוח אח יחיד בשם ד"ר XXXX XXXX, פיזיקאי המתגורר בקנדה, ושיצרתי אתו קשר, להלן.
5. חברותי עם ירון החלה בשנות ה-80 ונעשתה אמיצה מאוד עקב עניינינו המשותפים. הוא סייע לי בכתיבת ספרי הראשון "לפני ולפנים," ואחר כך כספית בהוצאתו לאור, והיה שותף בתמלוגים על הספר, וכן במחקרים שהבשילו לימים לעבודת הדוקטורט שלי. על חברותו הודיתי לו הן בספר והן במאמרים ברשת. ביקורו האחרון בביתי (אז ברחובות) היה ב-2007. עם השנים התמעט הקשר ככל שדרכינו בחיים ובאקדמיה נפרדו. המיילים האחרונים בינינו מעידים עד כמה הלך המנוח ושקע בעולם פנימי, שמדע ודמיון שמשו בו בערבוביה.
6. בתחילת שנות התשעים הקים ירון מאיר את שירות ההיכרויות הממוחשב הראשון בארץ, בו השקיע את ידיעותיו בפסיכולוגיה וממצאי עבודותיו לתואר שני ושלישי. השירות היה מפורסם מאוד בשעתו בתקשורת ("ירון מאיר בעל הנס"), וזוגות רבים מספור בישראל ובחו"ל מעידים כי התחתנו והקימו משפחות תודות לו. השירות פועל ברשת עד היום, ועובדת מותו של היוצר אינה מוזכרת בו.
7. בעשור האחרון לחייו התמסר המנוח להשקעות בפטנטים של ממציאים שונים בעולם, אותם קידם ועליהם רשם זכויות תמלוגים.
8. לפני כחודשיים תהיתי על שתיקתו הארוכה ואודה כי לבי הכה אותי על שהזנחתי את הקשר. צלצלתי אל מספר הטלפון הקווי שהיה בידי. אישה ענתה לי, בדיבור מוזר ועילג ובצחקוקים מתריסים, וסירבה להזדהות. היא טענה כי הוא בחו"ל ואינה יודעת עליו פרטים נוספים, וכי היא רק מנהלת את שירות ההיכרויות.
9. כתבתי לירון מייל ולא נעניתי. אדגיש כי אופי יחסינו היה כזה שאין להעלות על הדעת שלא ישיב לפנייתי.
10. צלצלתי שוב והפעם הייתי תקיף יותר. במהלך הוויכוח הזכירה האישה את המייל ששלחתי. כאן התעורר חשדי ואמרתי שבכוונתי לערב את המשטרה. הריני מודה כי, כדי לנסות להוציא ממנה מידע, בדיתי כי אני חייב לו כסף. רק אז סיפרה לי האישה כי ירון נפטר "מהתקף לב" והיא היורשת היחידה שלו.
11. פרסמתי על כך פוסט בפייסבוק. באותו זמן עוד קיננה בי התקווה כי הוא עוד בחיים. עד מהרה הראו לי גולשים את ציון הקבר ועובדות נוספות. ניתן לראות שמרבית המגיבים מופתעים כמוני מהעובדה שירון מאיר נפטר:
https://www.facebook.com/avshalom.elitzur/posts/1605013769834178
12. הודעתי לאישה על פרסום הפוסט. מכאן החלה שרשרת מיילים עם איומים שלא לפרסם את עובדת מותו, ולסירוגין תחנונים ובקשות לקבל את הכסף שהיא מאמינה שאני חייב לו. כל המיילים מצ"ב. כולם נשלחים בשמו.
13. שלושת המסמכים שצירפה בת-הזוג למיילים אלה, מצורפים להלן, הם מוזרים ומטרידים מכל בחינה. במרכזם פיסת נייר – פשוטו כמשמעו – האמורה להיות "צוואתו" של ירון, ובה כמה שורות בכתב-יד, ללא כל עד, הנושאת את התאריך המקוצר 30.3.09. בהתחשב בנכסים האדירים (ר' להלן) עליהם מדברת במילים ספורות פיסת נייר זו, נדלקות כל נורות האזעקה.
14. כאן המקום לציין כי בימי חייו ניהל המנוח משפטים רבים עקב אופיו האובססיבי, כמו תביעות זכויות יוצרים, שניתן למצאן ברישומי בתי המשפט. לא ייתכן אם כן כי לא ידע כי "צוואה" זו נטולת כל תוקף.
15. לא ייאמן, אבל "צוואה" זו הוכרה ע"י כב' הרשמת בת-שבע אברך בר-טוב ב-30 למרץ 2009!
16. (יוער כי הצו מבטל צו קודם מ-3.8.2009 שאיני יודע מה לשונו.)
17. המנוח היה לדעת כל מי שהכירו אדם בריא, נראה צעיר מגילו ושומר על אורח חיים בריא. עורכת הפטנטים ד"ר סוזן ליפשיץ סיפרה לי כי נהג להגיע אל משרדה על אופניו בלבוש קל גם בחורף.
18. על פטירתו הפתאומית מעידה תביעה שהגישה בת-זוגו נגד מגן דוד אדום על טיפול רשלני במהלך הבאתו לבית החולים ביום שבת, 18 באפריל 2009:
xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx
19. מד"א הוזעקה בשל מה שנראה לפרמדיק כלחץ נפשי לאור העובדה שהמדדים שמדד היו תקינים. גם בת הזוג (סעיף 9) הגדירה את סיבת הפנייה למד"א כהרגשה רעה "כנראה עקב לחץ, מבקשת בלי סירנה ברחוב ואם אפשר בשקט."
20. בתוך כ-10 דקות בהן נסע האמבולנס עד לבית החולים נפטר המנוח. כאן נפתחת תיבת פנדורה עמוקה ומטרידה.
21. מדבקת הקליטה בבית-החולים מציינת כי המנוח "נראה מוזנח, מלוכלך" (11).
22. עדות בת-הזוג מציגה סתירה בוטה: "התובעת הבהירה כי המנוח לא היה עצבני או כעוס או לחוץ ולפני שהחל שלא לחוש בטוב לא היה שום אירוע 'מכונן' שיכול היה לגרום לו להתנהג ולהרגיש כפי שהיה נראה שהרגיש ובשל כך החליטה להזמין אמבולנס" (20). זאת בסתירה לעדות הנהג כי "בהיעדר שיתוף פעולה הוא פנה לבת הזוג, אשר מסרה כי בשעות הבוקר המנוח קיבל שיחה טלפונית בענייני עבודה ומאז הוא נסער, עצבני, לא אוכל ולא שותה" (29). ובהמשך: "במהלך הנסיעה בת הזוג סיפרה לו כי אחד משותפיו של המנוח מכר פטנט שהמנוח ושותף נוסף היו שותפים לפיתוחו וברח עם הכסף" (31). עובדה זו יכול היה הנהג לדעת רק מפי בת-הזוג.
23. "התובעת הזכירה שמספר ימים קודם לכן, ביום 14.4.2009, היא פנתה למד"א כדי לבקש פינוי של המנוח, וזאת לאחר שובם של בני הזוג מטיול. פנייתה נעשתה בשל כך שהמנוח נראה מיובש והרגיש חולשה, אך תוך כדי השיחה החליטה שעדיף לפנות למוקד של קופת החולים. המנוח שב והרגיש טוב בסמוך לכך ולא היה צורך בפינוי" (19). ובהמשך: "במהלך הימים שבין 14.4.2009 ל-18.4.2009 המנוח הרגיש מצוין, והשניים טיילו וקיימו אורח חיים רגיל ובריא."
24. לא ייאמן כי הן כב' השופט ארנון דראל, הן עורכי-דינם של הנתבעים (מד"א ובית החולים "ביקור חולים") והן ארבעת הרופאים שהגישו את תצהיריהם, לא ידעו במהלך כל המשפט – ואינם יודעים עד היום הזה – כי פחות מעשרים יום קודם אותו אירוע, ואותם ימים של "הרגשה מצוינת" ו"אורח חיים בריא," כתב המנוח "צוואה" בת ארבע שורות על פיסת הנייר לעיל!
25. ברור כי הפיצויים שהשית בית המשפט על מד"א היו שונים לו הובאה עובדה זו לידיעתו. אם ידע המנוח כי קצו קרוב, מדוע נמנעה ממנו עזרה?
26. ושוב: אותה פיסת-נייר הנחזית לצוואה עומדת בניגוד משווע להשכלתו המשפטית של הנפטר, כעדות בת-הזוג: "המנוח החל לעסוק ברישום ובהגנת ההמצאות שלו 'במשרה מלאה' ומשנת 2000 ועד ליום מותו לא עבד אלא התעסק בעריכת פטנטים, על כל שלבי העריכה ובעצם ביצע בפועל את כל הפעולות שעורכי פטנטים עורכים בעבור ממון רב ובכך חסך הוצאות נכבדות עבור רישום הפטנטים פרי המצאתו. התובעת עצמה סייעה לו בביצוע עבודות אלה" (134). זו הצוואה שנצפה לראות מאדם כזה?
27. ותמיהה על תמיהה: אדם עם מדדים תקינים עולה בכוחות עצמו לאמבולנס ברחוב אחד העם, וכעבור כעשר דקות מורד בפתח "ביקור חולים" ללא רוח חיים. במהלך ההחייאה במיון מבחין הצוות בתפליט המכונה "coffee ground" המעיד על תהליך פתולוגי מתמשך. חרף כל אלה, ארבעה רופאים מומחים מטעם הצדדים לא יוכלו בבוא היום לומר מה הייתה סיבת המוות – כי לא נעשתה נתיחה שלאחר המוות!
28. במשפט ציינה התובעת בנוגע למצבו הכלכלי של המנוח כי "משפחתו הייתה עתירת נכסים, והוא ירש נכסים רבים, שמהם קיבלו תשואה חודשית מכובדת שהספיקה לצרכי המחיה."
29. על התרשלותה של מד"א בטיפול במנוח במהלך אותה נסיעה בת כ-10 דקות השית עליה השופט פיצויים לבת-הזוג ולעזבון המנוח בסך 283,000 ₪ בתאריך 10.9.2020.
30. שלושת יורשי המנוח על-פי ה"צוואה" ופסיקת הרשמת לעיל, הם אחיו, ד"ר xxxx xxxx, דודתו של המנוח xxxxx xxxx, שהלכה מאז לעולמה, ובת-הזוג, הגב' xxxx xxxxx.
31. אסב את תשומת לבכם לכך שהגב' xxxxx מבקשת ממני במייל האחרון להסתיר את העניינים הכספיים מהאח, xxxx xxxx, שהוא יורשו של המנוח אפילו על פי ה"צוואה" לעיל. זו עבירה פלילית בפני עצמה.
32. האח מנהל בימים אלה מאבק משפטי עם גב' xxxxx על הזכויות על בניין גדול ברומניה.
33. מדובר אם כן בטרגדיה של אדם רב-כשרונות כדברי כב' השופט דראל, שהיה מפורסם בציבור אך נפטר באין-יודעים, בטרם-עת ובנסיבות מוזרות מאין כמותן, והותיר הון עתק. מכל המתואר לעיל עולה חשד כבד כי המנוח לא היה בצלילות דעת כזמן כתיבת ה"צוואה." לא מן הנמנע כי מותו היה התאבדות, ובנסיבות בהן השתלטה בת-הזוג על חייו והרחיקה את אחיו מהירושה, אין לשלול גם את מעורבותה במותו.
34. ד"ר xxxx xxxx אמר לי בשיחת טלפון מקנדה כי הוא חושד שאחיו נרצח.
35. עורכת הפטנטים ד"ר סוזן ליפשיץ, שעבדה עם המנוח והעידה במשפטו, וטרם קיבלה את שכ"ט עדותה, סיפרה לי כי זה היה החשד שחלקה גם היא עם בעלה אחרי מות המנוח.
36. על יסוד כל אלה אני מבקש חקירת משטרה בנסיבות מותו של ד"ר ירון מאיר ז"ל ובטיפול בירושתו.
בכבוד רב,
פרופ' אבשלום אליצור
משטרת ישראל, למרבה החרפה, לא טרחה עד היום להתייחס לתלונתי. אודה לכל מי שיוכל לשפוך אור על פרשת החיים העצובה הזאת.
